<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין קפ"א</h1>
<h2>דף מב.</h2>
והמצוה הקפ"א היא שהזהירנו מאכול הטרפה והוא אמרו (משפטי' כ"ב) ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. אמנם פשט הכתוב הוא כמו שנזכר במכלתא והוא אמרם דבר הכתוב בהווה מקום שרוב הבהמות מצויות להטרף. אבל באה הקבלה כי לזה הפסוק גם כן באור והוא כך, ובשר שבשדה טרפה הוא ולפיכך לא תאכל אותו. ר"ל שכל בשר כיון שיצא חוץ למחיצתו נעשה כטרפה. כמו בשר קדשי הקדשים כשיצא חוץ לעזרה או בשר קדשים קלים כשיצאו חוץ לחומה (זבחי' פ"ב:, מעה"ק פי"א ה"ו). או בשר הפסח כשיצא חוץ לחבורה (ק"פ פ"ט ה"ב, ל"ת קכ"ג). או כשהוציא העובר את ידו (מא"ס פ"ה סה"ט) כמו שהתבאר ברביעי מחולין (ס"ח.). אלו מיני הבשר כולם יקראו טרפה ומי שאכל מהם כזית לוקה מן התורה. וכן בשר מן החי (לק' קפ"ב) גם כן יקרא טרפה ומי שאכלו לוקה ובגמר חולין (ק"ב:) אמרו ובשר בשדה טרפה לא תאכלו זה אבר מן החי. וכבר נכפלה האזהרה במצוה זו עם מצוה שלפניה בכהנים גם כן והוא אמרו בכהנים (אמור כ"ב) נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה. והנה נכפלה האזהרה בהם בעבור שהתורה צותה אותם לאכול חטאת העוף (זבחי' מ"ד: וש"נ), והיא מליקה (ויקרא ה') והמליקה בלא ספק בחולין אינה שחיטה אבל נבלה (שם:), והיה עולה במחשבתנו שיהיה מותר להם גם כן ואפילו בחולין אכילת המלוקה והוא הדין לכל שחיטה נפסדת ולכן באר שהם נשארים בכלל ישראל באזהרה מאכול נבלה וטרפה. וכן זכרו החכמים, מחובר אל דין אחר העירו עליו (חולין ק':, נדה מ"ב:, ספרא) מזה הכתוב, אין מכונת מאמרנו זה זכרונו. אבל הבהמה והחיה שהתחדש בה אחת מן הטרפות המקובלות הנה אכילתה אסורה ואפילו נשחטה כראוי ומי ששחטה שחיטה כשרה ואכל מבשרה לוקה מדרבנן. וכבר התבארו הטרפיות ההם בשלישי מחולין (מ"ב—נ"ח:). ובפרק ההוא (נ"ט—ס"ז:) גם כן ובפרק האחרון ממכות (י"ג., י"ו:) והראשון מבכורות (ו':—ח'.) התבארו משפטי אלו התשע מצות שלפני זאת המצוה.
